להקת החווה

בואו נדבר קצת על קולנוע. כשאנחנו חושבים שגיבור הסרט הוא גם זה שמתרסק על פסי הרכבת, נתלה על כנף מטוס שממריא או קופץ מגג בצורה מדויקת להפליא על גב הסוס ומתחיל לדהור לעבר השקיעה..

אז לא באמת,

הגיבורים האמתיים שעושים את כל זה הם פעלולנים כמובן.

ואיך זה קשור לכותרת?!

אז ככה, כשדובי היה ילד הוא צפה בעקביות בסרטי מערבונים. מה שהוא לא ידע בזמנו והוא רק בן 7, זה שבעודו רואה את הסרט "קאט בלו"  ומתרשם משחקן זוכה האוסקר לי מרווין שיושב על סוס שיכור שנשען על קיר – ביצוע מרשים, זה ששנים לאחר מכן הוא יזכה להיות פעלולן בתחום הסוסים ויעבוד לצדו של לי מרווין בכבודו, בסרט "הגדולה האדומה".

תכף הכל יהיה מובן..

משם, קיבל דובי הצעה מפתה להמשיך לארצות הברית כפעלולן בתחומו ולעבוד בעולם הקולנוע

מפתה בהחלט, אך לדובי היה חלום אחר. הוא רצה שתהיה לו חווה, הוא רצה להמשיך להתמקצע באילוף סוסים, הוא רצה להמשיך לבדו למסע בארצות הברית וללמוד מאלופי עולם, הוא רצה לשוב ולחיות בארץ, כי אין לנו ארץ אחרת.

הוא רצה, הוא חלם  והכי חשוב – הוא יצא לדרך.

אז יש לנו איש סוסים שנאמן לדרכו ויש לו גיטרה. הוא עלה על מטוס להתחיל את חייו וברור שהוא לקח אתו את הגיטרה.

ירד מהמטוס וחיפש בית על גלגלים ב 500 דולר וכמעט כמו בשיר – הוא קנה אותו בזול הוא היה מלא בחול ולא, הוא לא ניקה אותו כל שעתיים. מיני וואן של פולקסוואגן עם שיפוץ קל ומזרן והנה לנו בית.

באוקלהומה הוא נפגש עם משיח. תהיו רגועים, זה שם משפחה של חבר, לא מדובר ב 'הוא' שלא בא..

על חפיסת הסיגריות של דובי, הם כתבו יחד את שמות המדינות שאליהן הוא תכנן להגיע ותוך כדי שהם מרוכזים בציור המפה נשמעו מרחוק קולות תופים במקצבים אינדיאנים ולא, לא היה למשיח מערכת סטריאו או שום מכשיר רלוונטי אחר, הוא בכלל גר בזמנו באוטובוס בתוך יער (זה כבר שייך לסיפור אמתי אחר..)

אז דובי שאל ומשיח ענה וכך מצא את עצמו דובי והוא בכלל מערבות תל אביב, בטקס אינדיאני אמתי שנקרא "פאו וואו". תחילת המסע..

ואיך זה קשור לכותרת?!

המוזיקה ובחירת השירים מוציאים את הקהל  (מבלי לקום, אלא אם הם רוצים לרקוד ורצוי) לטיול מוזיקלי ברחבי ארצות הברית.

כידוע, כל טיול מתחיל בחזרה הביתה, אפשר לקחת את המשפט האחרון לעומק פילוסופי אבל זה בעיקר מסביר למה בחרנו את השיר Take Me Home Country Roads .

אז הוא חזר הביתה, מלא בידע והיה לחלוץ מייסדי הרכיבה המערבית בארץ. הקים חווה, לקח אישה ובנה לה בית, בהמשך יהיו גם ילדים ונכדים (אבל זה כבר שייך לסיפור אמתי אחר..)

המופע הוא מסע דרך המקצבים של שבטי האינדיאניים והחליל  של  El Condor Pasa, מפוחית הבלוז של בוב דילן שנושפת ב- Blowing` In The Wind וחום המדבר של אריזונה שהגדילה לכתוב עליו להקת אמריקה כשטיילה שם על סוס ללא שם.

המסע, כמו שנכתב על חפיסת הסיגריות עבר גם בקליפורניה, שבנוסף לדובי גם האימהות והאבות ידעו על מה לחלום וכתבו על זה בשיר  California Dreaming – חלום ראוי.

וההתרגשות מטוב ליבם של אנשי נהר המיסיסיפי בשיר   Proud Maryו- Ghost Riders In The Sky  המספר על גורלם של הבוקרים החוטאים – מסתבר שזה שיר חובה שם סביב המדורה, כמו שאצלנו כשהרוח נושבת קרירה.

וכמובן, כבוד למגפיים של ננסי בשירה הפמיניסטי  These Boots Are Made For Walking, כבר בשנות השישים נשים הבינו עם מי יש להן עסק..

זוכרים את המערבון שדיברנו עליו קודם, את לי מרווין והפעלולן שהיה בתחילת דרכו?  מגיל 7 דובי כבר שר את שיר הנושא של Ballad of Cat Ballou אז לזכרו של, ולכבודו של, ובעיקר כי זה שיר מעולה והוא שר אותו כבר מגיל 7..

ולא רק כי כיף לרקוד בשיר Jolene, אלא גם כי מסתבר שאצל דולי זה סיפור אמתי. מה שמזכיר את שירי האהבות הנכזבות Bang Bang וההרפתקאות ב Summer Wine וכשיש נשים בקהל אז נקדיש להם תמיד את Serenade ולא כי הוא מדבר על נשים אלא כי יש לו שם כזה.

חפיסת הסיגריות של דובי כבר מזמן התרוקנה

ויש עוד שמות, סיפורים, ויש עוד שירים

אבל כמו בכל מסע , כדאי להיות שם או לפחות – במוזיקה שליוותה אותו.